1שאף לשרה שאלו איו אברהם. לכאורה משמע שזהו כפי מה שדרשו בב"ר ולא כההיא דמציעא דתנא משום רבי יוסי למה נקוד על אי"ו שבאליו למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסנייא שלו ופרש"י למדה תורה כו' והיינו נקודות אי"ו דלא היו צריכים לשאל דיודעין היו שהיא באהל דכל נקודה עוקרת התיבה ממשמעה לומר שאינה אלא לדרשא ודרוש מינה דרך ארץ דמשמע שלא ננקד אי"ו שבאליו ללמד שאף לשרה שאלו איו אברהם אלא ללמד שעל חנם שאלוהו ולא שאלוהו אלא ללמד דרך ארץ ואין הדבר כן דא"כ הא דמסיים את"כ למדנו שישאל אדם באכסנייא שלו לאיש על האשה צ"ל שהוא לשון של ב"ר ואין זה אלא לשון התוספת' דמציעא אלא עכ"ל דרש"י ז"ל סובר שפירוש תוספת' דמציעא הוא כפירוש הב"ר וה"ק דנקודות אי"ו עקרו התיבה ממשמעותה ואינה אלא לדרשא בעלמא ללמד דרך ארץ שישאל אדם באכסנייא שלו לאיש על האשה כדכתיב בקר' ולאשה על האיש כדמשמע מאי"ו ושהנקודות מלמדות לנו ב' ענייני' האחד שאין התיבה כמשמעה אלא לדרשא בעלמא לדרוש ממנו דרך ארץ שישאל באכסנייא שלו דהיינו לאיש על האשה ועוד דמדלא ננקדו מתיבת אליו אלא אותיות אי"ו למדנו שהמלאכים שאלו אף לשרה איו ולפי זה הא דמסיים רש"י ז"ל אחר שהביא לשון הב"ר למדנו שישאל אדם באכסנייא שלו אף על פי שהוא לשון התוספת' אין חשש מאחר ששניהם דבר אחד אבל התוספות הבינו שרש"י ז"ל סוב' שהתוספת' חולקת על הב"ר וסוברת שהנקודות לא באו אלא לעקור תיבת אליו ממשמעה וללמד דרך ארץ בלבד ולא ללמד על איו ולפיכך הקשו עליו דהיה לו לנקוד על איה שרה שהיא עיקר השאלה ששאלו עליה:2לאיש על האשה. והא דאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל כבר תרצו בגמרא דההוא מיירי כששואל לאשה עצמה והכא מיירי ע"י בעלה וההיא דפרק עשרה יוחסין דאמ' רב נחמן לרב יהודה נשדר מר שלמא לילתא ע"י בעלה ואמר רב נחמן הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל אפילו ע"י בעלה מיירי כששולח לה שלום דהא אפי' ע"י בעלה לא מפני שמרגיל לבו ודעתו אצלה אבל הכא דלא קמיירי אלא ששואל לבעלה בשלומה לבד ואין שולח לה שלום לית לן בה וזהו שפרש"י גבי ע"י בעלה קאמר לא שישאל לה לשלום אלא לבעל ישאל מה שלום הגברת כלומר דוקא בכה"ג לא שישלח לה שלום ע"י בעלה אבל לפי' התוספות שפירשו במציעא ע"י בעל' קאמר היינו דוקא לשאול איה פלונית אבל לשאול בשלומה אפי' ע"י בעלה אסור קשיא דא"כ שלא ע"י בעלה אפי' לשאול איה פלונית אסור וכ"ש שישאל לה איה בעליך וא"כ מאי ולאשה על האיש ולכל הפירושי' קשיא מהא דאמר שמואל בברכות קול באשה ערוה שנאמר קולך ערב ומראיך נאוה ופרש"י קולך ערב מדאשבח לה קרא בגוה ש"מ תאוה היא. לכך נ"ל דהאי לישנא דלאשה על האיש לא גרסינן לה ולא נמצא זה בשום מקום אלא בספרי רש"י על החומש בלבד אבל בבראשית רבה לא אמרו אלא א"ר עזריא כשם שאמרו לאברהם איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם וזהו על המלאכים דלא שייך בהו קול באשה ערוה תדע שהרי הא דהקשו בגמ' על התוספת' מהא דאמ' שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל למה לא הקשו על המקרא עצמו דכ' ויאמרו אליו איה שרה אשתך אלא עכ"ל שאני מלאכים דלית בהו יצה"ר וכן בל' התוס' עצמו לא אמרו אלא ישאל אדם באכסנייא שלו ופרש"י באכסנייא שלו אשת אושפיזו כלו' ישאל בעבור אשת אושפיזו שישאל לאיש על האשה בלבד דאל"כ עד שהקשו מההיא דשמואל דאין שואלין בשלום אשה כלל טפי ה"ל לאקשויי על ולאשה על האיש מקול באשה ערוה וכן נר' גם מפי' רש"י ז"ל דפי' גבי למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסנייא שלו שהנקודות לא באו אלא לעקור התיבה ממשמעותה לומר שאינה אלא לדרשא שלא היו צריכין לשאל דיודעין היו שהיא באהל ודרוש מינה דרך ארץ משמע שלא באו הנקודו' ללמד דרך ארץ אלא למה שכתו' בפי' שהוא שאלת איה שרה אשתך שלא היו צריכין לה דיודעי' היו שהיא באהל לא למה ששאלו לשרה איו אברה' שאינו יוצא אלא מדרשא דנקודות אותיות אי"ו שהיא דרשא בעלמא ומכיון שהנקודו' שלמדו הדרך ארץ לא למדו אלא בשאלת איה שרה אשתך שהיא כתובה בתורה עכ"ל דפי' ישאל אדם באכסנייא שלו אינו אלא לאיש על האשה וכן פירש"י באכסנייא שלו אשת אושפיזו כלומר ישאל בעבור אשת אושפיזו דהיינו לאיש על האשה ומאת' שלא למדנו משם אלא לאיש על האשה עכ"ל דהאי לישנא דולאשה על האיש משבשתא היא והגורם השבוש הזה אינו אלא ממה שאמרו בב"ר ששאלו גם לשרה איו אברהם ולא הבדילו בין מלאכים לאנשים:3להודיע שצנועה היתה. פי' להודיע לאברהם שהיא צנועה ואינה נראית וצריך לשאול עליה:4הנה באהל צנועה היא. שהתשובה צריך להיות מעין השאלה וכיון ששאלת איה שרה אשתך אינה אלא למה אינה נראית כדלעיל דאל"כ מה טעם לשאלה זאת סתם נשי' בבתיהם יושבות על כרחנו לפרש גם תשוב' הנה באהל צנועה היא ואין מדרכה להראות:
